נדרשת מחשבה מחדש על ההשקעה בהגנה על אסדות הגז, לעומת מעבר למערכת אנרגיה מבוזרת ועמידה.
השקעות של מיליארדי שקלים בהגנה על אסדות הגז בים התיכון אינן רק סעיף תקציבי. הן משקפות תפיסת עולם: תפיסה שלפיה ביטחון אנרגטי נשען על הגנה על נכסים קריטיים. בעידן של איומים משתנים, זו כבר לא רק שאלה של עד כמה נכון להגן, אלא האם אנחנו מגנים על הדבר הנכון.
אסדות הגז הן נכס אסטרטגי, אך גם נקודת תורפה מובנית. הן מרוכזות גיאוגרפית, תלויות במעטפת הגנה יקרה, ומהוות יעד ברור בכל תרחיש של הסלמה. כל שכבת הגנה נוספת מגדילה את העלות, אך לא מייצרת ערך חדש למשק. זו אינה השקעה בצמיחה, אלא בתחזוקה של פגיעוּת.
במונחים עדכניים יותר, זו לא רק הוצאה הגנתית; זו נעילה של הון במערכת שמעצם טבעה נשארת שבירה. כאן נכנסת זווית אחרת, פחות מדוברת: לא רק מעבר לאנרגיה מתחדשת, אלא מעבר לארכיטקטורה אחרת של אנרגיה.
לכתבה מלאה : https://www.israeldefense.co.il/node/68739
