

1839 – התגלתה פעולתו של התא המבוססת על האפקט הפוטואלקטרי על ידי המדען הצרפתי אלכסנדר אדמונד בקרל.
1860 – הסיפור של זרם פוטו-וולטאי מתחיל למעשה עם הנחת הכבל האטלנטי ב-1860. באותה השנה נעשה לראשונה שימוש בלוחיות סלניום כדי לבדוק את הכבל אשר בלילה היה תקין, אך ביום היו תקלות, מה שידוע היום כאפקט הפוטו-וולטאי.
1883 – צ'ארלס פריטס בנה את התא הפוטו-וולטאי הראשון מסלניום (מוליך למחצה) מצופה בשכבה דקיקה של זהב.
1941 – פותח תא סולארי מסיליקון ע"י ראסל אואל, אך מידת נצילות המרת האנרגיה שלו הייתה מתחת לאחוז אחד.
1954 – ג'רלד פירסון, קלווין פולר ודריל צ'אפין, שלושה חוקרים אמריקאים, המציאו את תא סולארי עם יכולת ניצול המרה של 6% באור שמש ישיר.
שלושת החוקרים יצרו שורה של מספר רצועות סיליקון (כל אחת במידה של סכין גילוח), הציבו אותן בשמש, וכלאו את האלקטרונים החופשיים אשר הומרו לזרם חשמלי. הם בנו את הפנלים הסולארים הראשונים מסיליקון, במימון חברת בל.
מעבדות חברת בל מדגימות את התא הסולארי לאקדמיה הלאומית למדעים בשנת 1954, תוך שימוש בפנל סולארי להפעלת רדיו קטן.
1955 – מעבדות חברת בל הכריזו על ייצור האב טיפוס של הסוללה הסולארית הראשונה. בל מימנו את המחקר. הניסוי הראשון של הסוללה הסולארית בשירות הציבור החל עם חברת הטלפונים אמריקאס ג'ורגיה ב-4 אוקטובר 1955.

הסרט "חלוצי השמש"
הסרט על ראשית אנרגית השמש בישראל, מתאר את התפתחות המחקר בתחום וחזון האנרגיה הסולארית בישראל.
ציטוט: "מקור האנרגיה הגדול והמרשים ביותר בעולם, מקור החיים של כל צמח וחיה, אך עדיין מקור שבו משתמשים, כה מעט כיום, הוא השמש … אנרגיה זו ניתן להמיר לכוח מניע, דינמי וחשמלי, ואפילו לאחר מיצוי כל האורניום והתוריום מפני כדור הארץ, אנרגיית השמש תמשיך לזרום לעברנו כמעט ללא גבול." דוד בן-גוריון, 1956
