חשמל סולארי בהיסטוריה

1839 – פעולתו של התא מבוססת על האפקט הפוטואלקטרי, שהתגלה בשנת 1839 על ידי המדען הצרפתי אלכסנדר אדמונד בקרל.

1860 – הסיפור של זרם פוטו-וולטאי מתחיל למעשה עם הנחת הכבל האטלנטי ב 1860. נעשה שימוש בלוחיות סלניום כדי לבדוק את הכבל אשר בלילה היה תקין, אך ביום היו תקלות, מה שידוע היום כאפקט הפוטו-וולטאי.

1883 – בשנת 1883 נבנה ע"י צ'ארלס פריטס, התא הפוטו-וולטאי הראשון מסלניום (מוליך למחצה) מצופה בשכבה דקיקה של זהב.

1941 – התא הסולארי מסיליקון הומצא לראשונה ע"י ראסל אואל בשנת 1941, אך מידת נצילות המרת האנרגיה הייתה מתחת לאחוז אחד.

1954 – ג'רלד פירסון, קלווין פולר ודריל צ'אפין, שלושה חוקרים אמריקאים, המציאו את התא הסולארי עם יכולת ניצול המרה של 6% באור שמש ישיר.
שלושת החוקרים יצרו שורה של מספר רצועות סיליקון (כל אחת במידה של סכין גילוח), הציבו אותם בשמש, כלאו את האלקטרונים החופשיים אשר הומרו לזרם חשמלי. הם בנו את הפנלים הסולארים הראשונים מסיליקון, במימון חברת בל.

מעבדות חברת בל מדגימות את התא הסולארי לאקדמיה הלאומית למדעים בשנת 1954, שימוש בפנל סולרי להפעלת רדיו קטן. 

1955 – מעבדות חברת בל מניו-יורק הכריזו על ייצור האב טיפוס של הבטריה הסולארית הראשונה. בל מימנו את המחקר. הניסוי הראשון של הבטריה הסולארית בשרות הציבור החל עם חברת הטלפונים אמריקאס ג'ורגיה ב 4 אוקטובר 1955.